החלטה בתיק ס"ע 5623-01-12

1.         לפניי בקשה מטעם הנתבעת, עמותת עטרת אסתר (להלן - המבקשת), לעכב את ההליכים בתובענה לצורך הפנייתה לבוררות בדין תורה וזאת מחמת שטר בוררות תקף החל בין הצדדים.

2.         התובעת, סילביה בן סימון (להלן - המשיבה) מתנגדת לבקשה.

3.         טענות המבקשת בתמצית -

א.         המשיבה הועסקה כגננת בגן המופעל על ידי המבקשת. הן המבקשת והן המשיבה מנהלות אורח חיים חרדי על פי דין תורה וגני הילדים של המבקשת מנוהלים, אף הם, ברוח חרדית.

ב.         בין הצדדים נחתם, בשתי הזדמנויות שונות, שטר התחייבות ובו התנית בוררות (להלן - השטר). במסגרת השטר, הסכימו הצדדים כי כל מחלוקת ביניהם תתברר בדין תורה, בפני בית דין צדק לממונות של העדה החרדית בראשות הרב קלריץ.

ג.          למרות חתימתה על השטר והסכמתה להתדיין בדין תורה, פנתה המשיבה בתביעה לבית דין זה בחוסר תום לב והעלימה קיומם של שטרי הבוררות מעיני בית הדין.

ד.         על פי הדין והפסיקה, הנטייה הינה לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו ורק אם ישנו טעם מיוחד, לא יעוכב הדיון. המשיבה לא השכילה להוכיח כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא ידון בבוררות כפי שסוכם.

ה.         כתב התביעה עוסק במחלוקות עובדתיות אודות נסיבות סיום העסקתה של המשיבה וכן במחלוקות עקרוניות אודות תחולתו של תקנון שירות עובדי הוראה על המשיבה. נושאים אלה כלולים בשטר ואין המדובר בעניינים קוגטניים ועל כן אין מקום להתיר למשיבה להיחלץ מהתחייבויותיה על פי השטר.

ו.          אין ממש בטענותיה של המשיבה, לפיהן, המבקשת מבקשת להתחמק מהתדיינות מולה באמצעות הבקשה להעברת הדיון לבוררות. המשיבה היא זו שנמנעה מהתדיינות עם המבקשת ולא הופיעה לדיונים אליהם הוזמנה בבית הדין לממונות.

4.         טענות המשיבה בתמצית -

א.         הבקשה הוגשה בחוסר תום לב כשכל מטרתה לעכב את המשך ניהול התיק ללא רצון אמיתי לסיים את המחלוקות בין הצדדים.

ב.         מנהל המבקשת הודיע למשיבה, לאחר פיטוריה, כי "אפילו דין תורה לא יעזור לה"

ואפילו יקבע בית הדין הרבני כי המשיבה זכאית בדין, לא ישלם לה ולו שקל אחד. באמירתו זו גילה את כוונותיו האמיתיות. 

ג.          סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות) קובע כי בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב הליכים, בנוגע לסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות, בתנאי שהמבקש היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה והוא עדיין מוכן לכך. התנהלותו של מנהל המבקשת מצביעה על כך כי המבקשת כלל אינה נכונה להתדיין בפני בורר אלא מטרתה להתחמק מתשלום חיוביה למשיבה. 

ד.         העברת בירור תביעה להכרעת בורר הנה בשיקול דעת בית המשפט והעובדה כי בהסכם קיים סעיף בוררות אינה מספיקה כשלעצמה.

ה.         המשיבה החלה את עבודתה אצל המבקשת בספטמבר 2006, אולם רק ביום 24.9.07 נדרשה, לראשונה, לחתום על הסכם הבוררות. הדבר לא היה נתון למשא ומתן והווה תנאי להמשך העסקתה אצל המבקשת ותוך ניצול העובדה שהמשיבה כבר מועסקת אצל המבקשת והיא זקוקה לפרנסה. גם ההסכם מחודש אוגוסט 2008 נחתם כתנאי להמשך העסקתה של המשיבה ומבלי שהמשיבה היתה מודעת למשמעויות חתימתה על הסכם הבוררות ומבלי שתהא בידה ברירה אמיתית.

ו.          בנסיבות אלה אין  לראות בחתימתה של המבקשת על הסכם הבוררות, כחתימה מרצון אלא חתימה מתוך ניצול ועל כן ההסכמים אינם בני תוקף.

ז.          הסכסוך מושא התיק הינו סכסוך בנושאים העוסקים בענייני עבודה ובזכויות קוגנטיות. על פי סעיף 3 לחוק הבוררות, אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הלכה פסוקה היא כי סכסוך בין עובד ומעביד בדבר זכותו של עובד על פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה, אינו יכול להימסר להכרעת בורר.

ח.         גם סכסוך בדבר קיומו של תנאי מוקדם לקיומה של אותה זכות קוגנטית לא יכול לידון במסגרת הליך של בוררות ואף אין למסור לבוררות את השאלה האם נתקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות על ידי החוק. לפיכך, גם הדיון בשאלה האם המשיבה פוטרה או התפטרה מעבודתה אינו בר בוררות שכן מדובר בהכרעה בתנאים עובדתיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות הקוגנטית של פיצויי פיטורים.